הרגלה למקלחת

ובפינתנו היום – איך להתמודד עם כלבים סרבני מקלחת-

יש לי חברה טובה שסיפרה לי שהפעם הראשונה שלה כשהיא ניסתה לרחוץ את הכלבה שלה נגמרה בזה ששתיהן בוכות ולחוצות ושוחות בבריכה שנוצרה במקלחת.

אבל זה לא חייב להסתיים ככה. צריך לקחת בחשבון שקונספט המקלחת לא כזה ברור לכלבים בהתחלה ולא טבעי להם. Mama nature לא סיפקה להם בעבר מים זורמים, מקלחונים וסבון בריח לבנדר, ונקיון היה ברמת התפלשות בשלולית ובחול או ליקוק עצמי (יש מצב שהם היו חתולים בגלגול הקודם?).

אז מה כן אפשר לעשות בכל זאת בשביל שזה יעבור בשלום?

מי שקרא במאמרים הקודמים שלי יודע שאני דוגלת בלהרגיל ולאט:

בהנחה שאין חצר שבה רוחצים את הכלב, להרגיל לאט לקונספט של חדר אמבטיה: אפשר לתת לכלב להכנס לחדר ולצ'פר. בשלב זה בלי מקלחת או מים בכלל. בשלב הבא להרגיל אותו לחלל שנקרא מקלחון או אמבטיה, כולל ליחידה של הטוש (הראש, מאיפה שיוצאים המים) -תניחו אותה לידו, תעבירו אותה מולו, על הגוף, עדיין בלי מים ולצ׳פר. ביום אחר לתת לו להכנס, לפתוח את הטוש, לתת לו להתרגל לרעש מבלי להכניס אותו לאמבט/מקלחת ולצ'פר. הוא יבין שזה רעש טוב, שזה מקום שלא רע להיות בו וזה יוריד את סף החרדה.

כשהכלב כבר נכנס למקלחת –

**** חשוב לדעת ולהיזהר ***

לא להפעיל זרם חזק של מים ולרחוץ את הכלב בטמפרטורה פושרת! נסו את חום המים על היד, לא צריך להיות חמים, לא קריר. פושר! ואם יש לכם ספק לגבי עוצמת הזרם – תחלישו אותה. עדיף כלב רגוע שנשטף לאט יותר מכלבלב עצבני שמנסה לברוח כי ממש לא נעים לו.

היזהרו ממגע של מים או סבון בעיניים ובאוזניים.

ועכשיו לחלק הכיפי: ניגוב מגניב…. רוצים לסיים את המקלחת בסבבה? גם לצורת הניגוב יש חלק חשוב בתהליך. קחו את המגבת ובניגוד לכל האינסטינקטים שלכם, תתחילו מהראש דווקא. תעטפו למכשכש שהתנער עכשיו ועשה לכם ממטרה במקלחת, את הראש מהחלק התחתון לכיוון האוזניים ותנגבו באנרגיות חיוביות. כלבים מתים על גירודים/ליטופים באוזניים וכל האקט הזה פשוט עושה להם כיף. גם כשמנגבים את שאר הגוף, נגבו אותם כאילו אתם משחקים איתם ומקרצצים אותם מאהבה.

ואם בכל זאת נוצרה שלולית, כנראה שהגיע הזמן לשטוף את הרצפה במקלחת. רק אומרת.