כעס על הכלב

מה בעצם קורה כשאנחנו כועסים על המכשכש?

אישה הולכת ברחוב עם שלושה כלבים, שניים קשורים ואחד הולך לידה. משהו מסיח את דעתו של המשוחרר והוא הולך לכיוונו. במקרה הזה גם חצה כביש בלי להתבלבל.

האישה קוראת לו בכעס בלי הפסקה: ״שוגי, הנה!! שוגי, אליי!! בוא לפה!! אני לא מרשה!!״ לאחר כמה קריאות המשוחרר חוזר אליה, מתיישב לידה והיא ממשיכה לגעור בו ״אתה יודע שאני לא מרשה! מה זו ההתנהגות הזו?! כלב רע רע רע!!!״ הכלב מסתכל עליה ונשכב על המדרכה.

עכשיו תרגום בלתי אמצעי איך הכלב רואה את הסיטואציה:

״יא! איזה חמוד!

אני הולך לראות!!

באמת חמוד!!

היא קוראת לי… אוף.

מגיע. רגע….

באתי!!! תני כיף!

היא כועסת. אבל באתי. מה פספסתי? למה היא כועסת עדיין? אבל אני פה… אני לא מבין…״

אפשר להבין בקלות מאיפה הכעס שלה נובע. ובמקום מסוים לקבל אותו אבל צריך להבין משהו פשוט: ברגע שהכלב ביצע את הפקודה שנתנו לו, ובמקרה הזה לחזור אלינו, הפקודה הסתיימה. צריך להפסיק לכעוס עליו כי הוא מפרש משהו שעשה נכון כאילו הוא לא בסדר. יש לזה השלכות נוספות לעתיד: הוא לא ימהר לחזור כי מבחינתו זה עדיין גורר חוסר נעימות ובמקרים חמורים יותר אף יברח לבעלים. אז מה כן לעשות? לא חייבים להגזים ולצ׳פר אותו בממתקים, אבל עצם הפסקת הגערות מבהירה לו שהוא עשה נכון שחזר אלינו ומעודדת אותו להמשיך לחזור בפעמים הבאות.